Vayedaber

מְנַיִין שֶׁהוּא מְחוּוָר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לִיעֶזֶר בְּשֵׁם רִבִּי סִימַיי לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. מַה נָן קַייָמִין אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לַחַי לַחַי הוּא אָסוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן לָמֵת. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לָמֵת הֲוֵי אוֹמֵר זוֹ סִיכָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מנין שהוא מחוור בעשה. על חוץ לחומה קאי דאע''ג דאמרינן דהסך חוץ לחומה אינו עובר בלאו דלא תוכל לאכול בשעריך דאינה בכלל אכילה מ''מ בעשה הוא עובר ומנין לזה וקאמר ר' אלעזר דמדכתיב גבי ווידוי מעשר לא נתתי ממנו למת ומה אנן קיימין המקרא הזה אם כדקתני לקמן בפ''ה דעל להביא ארון ותכריכין לחוד קאי קשה דהא דבר שהוא אסור גם לחי דמעשר שני לא ניתן אלא לאכילה ולא לעשות ממנו שאר צרכיו ולקנות מלבושין ואם לחי אסור כ''ש למת ולמה לי אלא איזהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה ואם נתנו לסיכה למת עובר בעשה הוא דמכלל דלא נתתי הוא בא וה''נ לענין חוץ לחומה דנהי דאין בכלל דלא תוכל לאכול דאע''ג דכתיב ויצהרך אמרינן דסיכה אינה בכלל הלאו מ''מ בעשה הוא:

9a אִית דְּבָעֵי מַשְׁמַע מִן הָדָא לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעֲשַׂר דְּגָֽנְךָ תִירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶיךָ. תִּירוֹשְׁךָ זֶה הַיַּיִן. וְיִצְהָרֶיךָ זוֹ סִיכָה וְהַתּוֹרָה קָֽרְאָה אוֹתָהּ אֲכִילָה. וְאֵינוֹ מְחוּוָר. אִין תֵּימַר בִּמְחוּוָר הוּא יִלְקוּ עָלָיו חוּץ לַחוֹמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אֵין לוֹקִין חוּץ לַחוֹמָה אֶלָּא עַל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי טָהוֹר שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלֵם וְיָצָא. מְנַיִין שֶׁאֵינוֹ מְחוּוָר. כְּהָדָא דְתַנֵּי בְשַׁבָּת בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶּׁלְתַעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶּׁלְתַעֲנוֹג מוּתָּר. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶּׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. בְּתִשְׁעָה בְּאַב וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר בְּסִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר וְשֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר. וְהָתַנֵּי שָׁווֹת סִיכָה לִשְׁתִיּיָה לְאִיסּוּר וּלְתַשְׁלוּמִין אֲבָל לֹא לְעוֹנֶשׁ. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים לְאִיסּוּר אֲבָל לֹא לְעוֹנֶשׁ. וְהָתַנֵּי לֹא יְחַלְלוּ לְהָבִיא אֶת הַסָּךְ וְאֶת הַשּׁוֹתֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן סָךְ. אָמַר רִבִּי אָבָּא מָרִי וְאִין לֵית כָּאן סָךְ לֵית כָּאן שׁוֹתֶה דִּלֹכֵן דָּבָר שֶׁהוּא בָּא מִשְּׁנֵי לָוִין מִצְטָרֵף.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דלא כן. כלומר ועל כרחך הוא כך דאל''כ אלא דמרבי' לשותה מולא יחללו א''כ דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף הוא לכשיעור בתמיה דמכיון שאינן משם אחד בדין הוא שאין אכילה ושתיה מצטרפין ואנן לא תנינן הכי דהא דתנן גבי יה''כ האוכל ושותה אין מצטרפין היינו משום דביה''כ ביתובי דעתא תליא מילתא ובהכי לא מייתבא דעתיה אבל בעלמא מצטרפין הן כדתנן בפ''ו דנזיר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וה''ה הכא בתרומה ומטעמא דהכל משם אחד הוא דשתיה בכלל אכילה ואי כדקאמרת דמולא יחללו מרבינן שותה א''כ אכילה ושתיה משני לאוין הן באין ובדין הוא שלא יצטרפו אלא ע''כ דה''ק לרבות את הסך כשותה ושותה נפקא לן דשתיה בכלל אכילה היא:

ואין לית כאן סך לית כאן שותה. כלומר ואם כך הוא דסמית להא א''כ אף אנן נאמר דכולא האי ברייתא לא תנינן לה וסמי נמי שותה דלא איצטריך לרבות דהא שתיה בכלל אכילה היא וכתיב וכל זר לא יאכל:

לית כאן סך. סמי מכאן סך:

והתני. בת''כ פ' אמור ולא יחללו דכתיב גבי זר האוכל תרומה להביא את הסך ואת השותה אלמא דסך עובר בלאו:

והתני שוה סיכה לשתיה. בכל מקום ומשני היינו לאיסור וכן לתשלומין לזר הסך בשמן של תרומה אבל לא שוותה לעונש וכן ביוה''כ דווקא לאיסור הוא דשוה אבל לא לעונש דלא חייבה התורה אלא על אכילה ושתיה ומלאכה:

בתשעה באב ובתענית צבור. שגוזרין על הגשמים כדתנינן עברו אלו ולא נענו ב''ד גוזרין ג' תעניות וכו' ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובסיכה של תענוג הוא דאסרו אבל לא בשאינו של תענוג אלמא דהא דאמרינן סיכה כשתיה אינו אלא אסמכתא בעלמא דהא מקילינן בתשעה באב ובתענית צבור:

בשבת. כל סיכה שאינה לרפואה ממש מותר בין שהיא של תענוג או אינה של תענוג אלא למיחוש בעלמא כהאי דתנינן בפי''ד דשבת החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן:

כהדא דתני. בברייתא והובאה בהאי תלמודא ביומא שם ובפ''ק דתענית:

מנין שאינו מחוור. כלומר ועוד ראיה שאין הסיכה בלאו מחוור ואין לוקין עלהסך חוץ לחומה:

א''ר יוסי בן חנינה. מילתא באנפי נפשה היא ואיידי דאיירי בחוץ לחומה מייתי להא דר' יוסי בר חנינא דאין לוקין על מעשר שני אם אכלו חוץ לחומה אא''כ כבר נכנס לירושלים דקלטוהו מחיצה ואחר כך יצא דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך דוקא משנכנס למקום אכילתו והוציאו לחוץ והא דנקט טהור משום דכשנטמא א''צ להוציאו דמע''ש שנטמא פודין אותו אפי' בירושלים ומסתמא להטהור הוא מוציא דאינו יכול לפדות משנכנס לירושלים:

ואינו מחוור. אהא דדריש ויצהרך זו סיכה קאי כלומר שאין זה נכלל בלאו גמור דאע''ג דדריש ויצהרך על הסיכה אינו לוקה עליו חוץ לחומה כדמסיים ואזיל דאין תימר דסיכה ג''כ במחוור הלאו היא א''כ ילקה עליו אם סך בשמן של מע''ש חוץ לחומת ירושלי' ואנן לא תנינן בפרק אלו הן הלוקין אלא האוכל מע''ש חוץ לחומה ושתיה היא בכלל אכילה ואם איתא דאף על הסיכה לוקה ה''ל למיתני בהדיא:

אית דבעי משמע מן הדא. דשתיה בכלל אכילה דכתיב לא תוכל לאכול וכו' והתורה קראה אותה אכילה דלא תוכל לאכול כתיב וקאמר תירושך זה היין:

ביה''כ הכל אסור. דחד מה' עינוים הוא:

שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא זֶה שֶׁהוּא לוֹחֵשׁ נוֹתֵן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי רֹאשׁוֹ וְלוֹחֵשׁ וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִתֵּן לֹא בְיַד וְלֹא בְכֵלִי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי נוֹתֵן בֵּין בְּיַד בֵּין בְּכֵלִי. מַה בֵּינֵיהוֹן מְאִיסָה. מָאן דְּאָמַר נוֹתֵן בֵּין בְּיַד בֵּין בְּכֵלִי מָאוּס הוּא. מָאן דְּאָמַר נוֹתֵן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי רֹאשׁוֹ וְלוֹחֵשׁ אֵינוֹ מָאוּס. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בֵּינֵיהוֹן. מָאן דְּאָמַר נוֹתֵן בֵּין בְּיַד בֵּין בְּכֵלִי מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אָסוּר. מָאן דְּאָמַר נוֹתֵן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי רֹאשׁוֹ וְלוֹחֵשׁ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְכִי כָּל שֶׁהוּא מוּתָּר בַּשַּׁבָּת מוּתָּר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְכָל שֶׁאָסוּר בַּשַּׁבָּת אָסוּר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהָתַנֵּי מַדִּיחָה הִיא אִשָּׁה בְנָהּ בְּיַיִן מִפְּנֵי הַזִּיעָה. בִּתרוּמָה אָסוּר. הִיא תְרוּמָה הִיא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. מַהוּ כְדוֹן. וּבִלְבַד שֶלֹּא יַעֲשֶׂה בַשַּׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַחוֹל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

זה שהוא לוחש וכו'. לענין שבת קאמר וגרסינן להא לקמן בשבת פ' י''ד בהלכה ג':

זה שהוא לוחש. הלוחש להעלות גידי אזנים הוא והכי אמר בהדיא בפ' במה אשה החושש אזנו נותן שמן ע''ג ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי והכא פליגי בה ומייתי להא משום האי דלקמן. מה ביניהון. כלומר ואלא היאך הוא נותן למ''ד לא בידו ולא בכלי ובמאי פליגי:

מאיסה. לאו לשון מיאוס הוא אלא מלשון נמס כלומר האי איכא בינייהו דמ''ד נותן בין ביד בין בכלי מאוס הוא שלאחר שנתן השמן ע''ג ראשו חוזר וממיס אותו ומעבירו לכאן ולכאן דבין ביד ובין בכלי מותר להמיס את השמן ע''ג כל הראש ואינו חושש ומ''ד נותן שמן ע''ג ראשו ולוחש אינו מאוס כלומר בנתינה לחוד הוא דמתיר אבל אינו ממאיס אח''כ את השמן על הראש לא ביד ולא בכלי משום דניכר דלרפואה הוא דעביד וזה אסור בשבת משום שחיקת סממנים:

רבי יונה אמר דמעשר שני איכא בינייהו. וכלומר דלפי הא דאמרן במאי דפליגי הנ''מ הוא לענין מע''ש אם כדרך שהתירו בשבת מותר ג''כ לעשות בשמן של מעשר שני או לא דלמ''ד בשבת מותר להעביר השמן אח''כ על כל פני הראש בין ביד בין בכלי א''כ דוקא בשבת הוא שאמרו כך אבל בשמן של מעשר שני אסור לעשות כן דלא ניתן אלא לסיכה של גופו וכשהוא מעבירו אחר כך בכלי נמצא מפסיד המעשר שני במה שנדבק בהכלי ואפילו במה שנדבק ביד הפסד הוא מכיון דלא נתכוין לסוך כדרך הסיכה ולמ''ד דגם בשבת נותן שמן ע''ג ראשו אבל לא יסוך אח''כ לא ביד ולא בכלי וזה מותר הוא גם במעשר שני א''כ מה שמותר לעשות בשבת מותר להשתמש כך בשמן של מעשר שני:

אמר ר' יוסי וכי כל שהוא מותר בשבת. ואין בו איסור שבת מותר הוא להשתמש כך במע''ש בתמיה והתני מדיחה היא אשה בנה ביין בשבת מפני הזיעה דאע''ג דתנינן לא יסוך ביין ובחומץ להדיח מפני הזיעה מותר אבל בתרומה אסור לעשות כן מפני שמאבד את התרומה וא''כ היא תרומה היא מעשר שני דדין אחד להם בזה דלא ניתנו אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה בדבר שדרכו לכך הרי דמצינו דבשבת מותר וכנגדו במעשר שני אסור אלא ודאי דאף הכא נמי כן ואין לדמות זה לזה:

מהו כדון. כלומר ואלא במאי פליגי בשבת ומ''ט דמ''ד דאסר בין ביד בין בכלי:

ובלבד וכו'. כלומר משום הכי הוא שאף שהתירו לזה בשבת ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול ואידך מ''ד ס''ל דלא חששו לכך:

רִבִּי יוּדָן בָּעֵי שֶׁמֶן שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁנִּסְרַח. אָמַר רִבִּי מָנָא מִכֵּיוָן שֶׁנִּסְרַח פָּֽקְעָה מִמֶּנּוּ קְדוּשָׁתוֹ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. שְׁבִיעִית אַף עַל פִּי שֶׁנִּסְרַח בִּקְדוּשָׁתוֹ הוּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שנסרח. מהו שמותר להשתמש בו. ופשט ליה דפקעה קדושתו שאין ראוי למאכל אדם ומה צריכה ליה למיבעי בשמן של שביעית שאע''פ שנסרח לא פקעה קדושת שביעית ממנו שהשביעית נוהגת בין שראוי לאדם או לא שהרי אף במאכל בהמה נוהגת ומ''מ איכא למיבעי שאפשר מכיון שנסרח אינו ראוי לכלום:

יַיִן שֶׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפִּיטְּמוֹ אָסוּר לָסוֹךְ בּוֹ. שֶׁמֶן שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפִּיטְּמוֹ מוּתָּר לָסוֹךְ בּוֹ. מַה בֵּין זֶה לַזֶּה. זֶה דַּרְכּוֹ לָכֵן וְזֶה אֵין דַּרְכּוֹ לָכֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שפיטמו. בבשמים אסור לסוך בו וכו' כדמפרש ואזיל שזה השמן דרכו לכך לסיכה ואף אם פיטמו מותר אבל היין אין דרכו לפטמו לסוך בו אלא לשתיה הוא שמותר כדתנן במתני':

כֵּיצַד לוֹכַל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לוֹכַל. אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לֹא פַת שֶׁעִיפִּישָׁה וְלֹא קְנוּבַת יָרָק וְלֹא תַבְשִׁיל שֶׁעִיבְּרָה צוּרָתוֹ. וְכֵן הוּא אִם בִּיקֵּשׁ לוֹכַל תַּרְדִּין חַייִן אוֹ לָכוּס חִיטִּין חַיוֹת אֵין שׁוֹמְעִין לֹו. כֵּיצַד לִשְׁתּוֹת דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִשְׁתּוֹת. אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לִשְׁתּוֹת 9b לֹא אֱנַיֹגָרוֹן וְלֹא אֵיכְסֻיגָרוֹן וְלֹא יַיִן בִּשְׁמָרִין. הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁינָּיו לֹא יְהֵא מְגַמֵּא חוֹמֶץ וּפוֹלֵט אֲבָל מְגַמֵּא בָּהֶן וּבוֹלֵעַ וּמְטַבֵּל כָּל צָרְכּוֹ וְאֵינוֹ נִמְנַע. הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ לֹא יְעַרְעֶנּוּ בְשֶׁמֶן אֲבָל נוֹתֵן הוּא שֶׁמֶן הַרְבֶּה לְתוֹךְ אֱנַיֹגָרוֹן וְגוֹמֵעַ. לֹא יִסּוֹךְ יַיִן וְחוֹמֶץ אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. הַחוֹשֵׁשׁ אֶת רֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁעָלוּ בוֹ חַטָּטִין סָךְ שֶׁמֶן אֲבָל לֹא יִסּוֹךְ יַיִן וְחוֹמֶץ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא יערענו בשמן. שזהו לרפואה אבל לתוך אניגרון נותן הוא שמן הרבה וגומע ואם נתרפא נתרפא:

לא יסוך יין וחומץ וכו'. ומפרש לה כגון החושש את ראשו וכו' ולפעמים עושין כך לרפואה ובשל מעשר שני אסור שאין דרכן לסוך בהן וניכר שהוא לרפואה:

ואינו נמנע. וחושש ואם נתרפא נתרפא כדרך ששנינו בשבת:

לא יהא מגמע חומץ ופולטו. לפי שהוא מפסידו ועוד שהוא ניכר דלרפואה הוא דעביד ולא ניתן מע''ש אלא לאכילה ושתיה:

ולא יין בשמרים. אם יש בו שמרים וא''א לבוררן אין מחייבין אותו לשתותו כך:

לא אניגרון. מיא דשילקי אכסיגרון מיא דכולהו שלקי ואם שלקן אין מחייבין אותו לשתות המים לפי שאין דרך לשתותן אלא עם השמן כדאמרינן בפ' כיצד מברכין:

אין שומעין לו. לפי שאין דרכן לאכלן כך:

אין מחייבין אותו לאכול לא פת שעיפשה ולא קניבת ירק. זהו הנשאר מפסולת הירק אחר שקנב ובירר אותו ולא תבשיל שעיברה צורתו ונפסד:

כיצד לאכול דבר שדרכו לאכול וכו'. כדגרסי' להא לעיל בפ''ח דשביעית וה''ה הכא לענין מעשר שני:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source